"עמותת תומי – לתמיכה וסיוע למשפחות המתמודדות עם מחלת הסרטן"

שמי דורון סבירסקי, ואני אבא של טל, תומי ז"ל ודריה.
בחודש דצמבר 2012 אבחנו לתומי סרטן נדיר במוח.
לאחר שנתגלתה המחלה של תומי, או כמו שאנחנו קראנו לו, "תומיקה", עבר הבית שינוי קיצוני.
הטיפולים של תומי הצריכו אשפוזים ממושכים, מצב שדרש שתמיד אחד מאיתנו, ההורים, יהיה איתו בבית החולים כאשר במקביל ישנם עוד שני ילדים פעוטים בבית, ביניהם תינוקת שרק נולדה.

ללכת יום יום לעבודה הפך לפריבילגיה בלתי אפשרית.
לא ניתן להסביר את גודל השבר שמרגיש הורה כשמבשרים לו שילדו חולה בסרטן או כל מחלה קשה אחרת. הפכנו לזוג הורים מונחי מטרה - להציל את ילדנו, ובשאר הדברים נטפל אחר כך.
עם זאת, החיים לא נעצרים, יש עוד ילדים בבית המצריכים טיפול, חשבונות לשלם, בית לתחזק, בישולים וכביסות. משימות יומיומיות אלו הופכות להיות מטלות בלתי אפשריות כאשר נפשית ופיזית אנו נמצאים ליד מיטת בננו החולה בבית החולים.
שנינו עובדים שכירים. נעמה עובדת משרד החינוך, ואני עובד בחברת Brainsway - "מוח שרותי מחקר".
שנינו קיבלנו יחס חם ותומך ממקומות העבודה שלנו שדאגו לתמוך בנו כלכלית ונפשית לאורך כל תקופת המחלה של תומיקה.
אמירה שנחרטה בלבי ובמוחי הייתה של מנכ"ל Brainsway מר עוזי סופר, שאמר לי (ופעל בהתאם) "אתה תדאג לתום ואנחנו נדאג לשאר הדברים".
אנו מוקירים תודה למעסיקנו על התמיכה שהעניקו לנו, שכן לא כל מעסיק מגלה רוחב לב ואמפטיה שכזאת.
החיים בסיוט שבו ילדך נלחם על חייו ואתה כהורה נלחם איתו, גוררים לא אחת את המשפחות להתרסקות כלכלית דבר שלצערנו היינו עדים לו במהלך השהות במחלקה ההמטואונקולגית.
לחוויה האישית שלנו הוכתב התסריט הגרוע מכל, תומיקה הקטן שלנו הוכנע על יד מחלת הסרטן והוא רק בן ארבע ושמונה חודשים.
מתוך האבל והכאב העמוק שלנו הרגשנו צורך להנציח את בננו בליבם של עוד אנשים שלא הכירו אותו באופן אישי בדרך של עזרה למשפחות במצב דומה.

החוויה האישית שלנו והקשיים שעברנו למרות התמיכה והעזרה ממקומות העבודה שלנו ומהמשפחה, הוכיחה לנו את הצורך במסגרת של מרכז לתמיכה כלכלית במשפחות שנאבקות במחלת הסרטן ובמחלות מסכנות חיים נוספות.
הסיוע יתבטא בהקמת מערך שייתן מענה למשפחות באמצעות תלושים אישיים לצרכים בסיסיים כגון תלושים למזון ומוצרי יסוד, שירותי כביסה, עזרה בתשלומי רשויות ושרותי הסעות.